סבח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

החלטה

1. לפני שתי בקשות, מיום 18.4.13 ומיום 4.6.13, להתיר הגשת ראיות על דרך הגשת פסקי דין בהם מעורב בנו של המשיב – ליאור סבח, בכדי לערער את מהימנותו כעד בתיק זה.

רקע עובדתי רלוונטי וטענות הצדדים בתמצית:

2. עסקינן בתביעה בגין נזקי רכוש שהגיש המשיב בעקבות אירוע פריצה לבית אותו שכר, ברח' בורוכוב 13 בעפולה עילית (להלן: "הבית"). בזמנים הרלוונטיים לתביעה התגורר בבית בנו של המשיב, מר ליאור סבח.

3. המשיב ערך ביטוח לתכולת הבית אצל המבקשת, בפוליסת ביטוח מס' 7-21736337-00 מיום 30.6.08 ועד 25.6.09 בסך של 200,000 ₪. לאחר שנערכה הערכת שמאי סוקר מחברת גמולב, ביולי 2007, הועמד ערך התכולה של הבית על סך 331,900 ₪, והפוליסה תוקנה לבקשת המשיב כך שערך הכיסוי הביטוחי הוגדל בהתאם להערכת השמאי. בהתאם, תוקנה והוגדלה גם פרמיית הביטוח בה נשא המשיב עבור הפוליסה.

4.כנטען בכתב התביעה, בלילה שבין ה- 30.11.07 לבין ה- 1.12.07, אירעה פריצה לבית. בדיוק אותה עת, בנו של המשיב שב לבית יחד עם חברו, והבחינו בשני זרים נסים ממרפסת הבית ברכב מסוג מאזדה בצבע לבן. בנו של המשיב וחברו החלו במרדף אחרי הפורצים ואף רשמו את מספר הרכב בו נסעו. אירוע הפריצה דווח על ידי בנו של המשיב למשטרה. המשטרה הוזעקה למקום תוך כדי המרדף ונמצא רכב לבן מסוג מאזדה ובו מספר פריטים בודדים, לרבות מכשיר סלולארי ומשקפיים.

5.לטענת המשיב, בעקבות אירוע הפריצה נגרם נזק לרכוש ולתכולת הבית ורכוש רב נגנב. נזקי הרכוש נאמדו על ידי המשיב בסך של 277,100 ₪.

6.לאחר חקירה שערכה, דחתה המבקשת את תביעתו של המשיב לתשלום נזקיו על פי לפוליסה. טענתה המרכזית של המבקשת הינה כי אירוע הפריצה בוים על ידי בנו של המשיב, ולחילופין, כי מדובר בהפרזה בדיווח על הרכוש שנגנב העולה כדי ניסיון מרמה.

7.כעת, לאחר שלב ההוכחות, שמיעת הראיות והגשת הסיכומים בתיק, הגישה המבקשת את שתי הבקשות שבפניי, להתיר לה להגיש פסקי דין והחלטות שניתנו כנגד בנו של המשיב, כאשר העתקם צורף לבקשותיה (פסק דין בת"א 21420-07-09 מיום 15.11.10, והחלטה בה"ת 36941-07-10 מיום 23.7.10 בגין הצהרה כוזבת לגבי ייבוא טובין, תחת בקשה 23, ופסק דין בתא"מ 18883-04-12 מיום 29.4.13, תחת בקשה 24).

באמצעות ראיות אלה מבקשת המבקשת לערער את מהימנותו של בן המשיב כעד בתיק זה, ולהוכיח כי שיקר לבית המשפט במתן עדותו וחקירתו על דוכן העדים בכל הנוגע לאירוע הפריצה.

8.בתגובה לבקשות אלה טוען המשיב, כי אין להתיר למבקשת להגיש את הראיות המבוקשות על ידה, הן לאור הגשתן בשיהוי ניכר ובשלב מאוחר של הדיון לאחר הגשת הסיכומים, והן מאחר ואין לאפשר הבאת עדויות אופי במשפט אזרחי. עוד טוען המשיב, כי מדובר בפסיקה משנים 2009-2010 והיה בידי המבקשת להציגם בנקל עם הגשת תצהיריה. לדידו, הראיות אף אינן רלוונטיות לתיק דנן ובית המשפט כבר נתן דעתו לעניין הגשת הראיות עת קבע בפרוטוקול הדיון מיום 22.4.13, כי "אני לא מתיר הגשת המסמכים האלה, ולו מן הטעם שלא גולו בגילוי המסמכים".

דיון:

9.בהחלטתי זו אדרש לשלוש שאלות עיקריות – האחת, המועד בו מבקשת המבקשת להגיש

הראיות, אשר בבסיסו טענות המשיב בדבר שיהוי בהגשת הראיות ופגיעה בזכויותיו הדיוניות; השניה, אופיין וחשיבותן של הראיות לתיק שבפניי, בהיותן באות להעיד על מהימנותו של בן המשיב כעד בתיק; והשלישית, קבילותן של ראיות אלה.

10.אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי דין הבקשות להידחות, ולו מן הטעם של מניעת פגיעה בזכויותיו הדיוניות של המשיב, אשר נמנע ממנו להתגונן באופן יעיל מול טענות המבקשת, אשר עותרת להגשת ראיות בשלב בו נסתיים הדיון בתיק ונסתיים שלב חקירת העדים והבאת הראיות. זאת בפרט, עת המבקשת לא הצביעה על טעם סביר והוגן המצדיק הגשת הראיות בשלב כה מאוחר של הדיון, ובהיעדר טעם שכזה, אין מקום לסטות מן הכלל הנוהג בפסיקה, כפי שאבהיר ואפרט להלן.

11.על פני הדברים, לאור מטרת ההליך המשפטי, זכותו של אדם ליומו בפני בית המשפט, ביחד עם השאיפה לחקר האמת, מן הראוי, כי יגברו על המכשול הפרוצדוראלי.

על פי גישה עקרונית זו, גם אם באופן פורמאלי, אכן, תם שלב הראיות, יש להתיר את הגשת הראיות הנוספות. (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477, 479).

עם זאת, לא אחת נפסק כי:

"תובע זכאי ליומו בבית המשפט, אך זכות זו נטל בצידה, והוא, שלא יכביד שלא כראוי לא על בית המשפט ולא על הנתבע, ושלא יטריח את אלה מעבר למידה ולצורך. תובע אין זכותו בידו לפגום בניהולו התקין של המשפט". (דברי כב' השופט, כתוארו אז, ד"ר מישאל חשין, בע"א 32/89 גולן נ' עלוני' פ"ד מו(3), 665, 670).

עוד נפסק, בשאלה בה עסקינן, בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון, פ"ד מו(3) 738, 742, מיום 5.7.92, (להלן: "פרשת רוזין"), כדלקמן: